השבוע הייתי חולה ועל כן נשארתי בבית מהרהרת על מר גורלי. אחרי יומיים בבית, סיימתי את כל הניקיונות, כביסות וכו' והחלטתי קצת לשבת ולראות סרט.
עברתי על ספריית הסרטים של בעלי , ואת עיניי צדה הטרילוגיה המפורסמת של "בחזרה לעתיד". הסרט מספר על בחור צעיר שחי במציאות של 1985, אשר עובר לשנת 2015 ובחזרה. תוך שאנו הצופים זוכים לראות "טעימה מן העתיד". סרט זה שיצא לאקרנים בשנות השמונים המוקדמות העלה בי לא מעט תהיות.
בסרט רואים את הטכנולוגיות העתידיות – טלוויזיה שטוחה תלויה על הקיר המסוגלת להקרין במקביל מספר ערוצים, בית שמזהה את בעלי הבית נכנסים ומדליק להם את האור בפקודה קולית ועוד שכלולים טכנולוגיים מופלאים שבמציאות של 1980 נראו עבורנו כחלום.
בקרוב אנו מתחילים כבר את שנת 2011 ואם נחשוב על זה אנחנו עוד מעט מגיעים ל- 2015 – השנה מהעתיד בסרט.
כבר כיום יש כמעט בכל בית טלוויזיה שטוחה התלויה על הקיר, ניתן להקרין מספר ערוצים בטלוויזיה, יש כבר לא מעט בתים חכמים שיודעים לקבל פקודות קוליות או מהטלפון הסלולארי ועוד.
אי אפשר שלא לחשוב על כל אלה במהלך הסרט. האם באמת העתיד כבר כאן? לפתע עלתה במוחי שאלה אחרת – האם כל המכשירים האלה הגיעו בעקבות הסרט? האם יכול להיות שאנו בני האדם קודם כל מפנטזים על מכשירים מסוימים ולאחר מכן מוציאם פתרון טכנולוגי על מנת לייצר אותם או שאנחנו מייצרים פתרונות טכנולוגיים בהתאם לדרישות שלנו.
כבר היום בעידן האינטרנט העולם הפך לכפר גלובלי קטן – הכל זמין – ידע הוא מזמן נחלת הכלל וניתן "לגגל" כל מידע הדרוש לנו באינטרנט, ניתן להזמין מוצרים מהסופרמרקט בלחיצת עכבר או לנהל פגישה חברית דרך הוידאו קונפרנס. עד לאן הדברים יגיעו? אולי בעוד כמה שנים המקרר כבר לבד יצור קשר עם הסופרמרקט ויזמין את מה שאנו רגילים להזמין? אולי בעוד כמה שנים במקום ללכת ללוויה נשב כולם בסלון ונערוך לוויה וירטואלית ? מסקרן לחשוב מה טומן לנו העתיד.
אולם לא הכל ורוד, ואולי רק מציירים לנו עולם ורוד. אנחנו רודפים אחרי הטכנולוגיות ולכל ילד כבר יש אייפון, פייסבוק ושלל פתרונות יצירתיים דרך המחשב – האם אנו לא מוותרים בכך על הפרטיות שלנו? הרי כשם שאנו מחפשים מידע על העולם כך העולם יכול לחפש מידע עלינו, ויתרנו על הפרטיות. כשם שאנו מפעילים מצלמה אינטרנטית לשיחה עם חברים שלנו מעבר לים, מה מונע מאחרים להפעיל עבורנו את המצלמה שלנו מבלי שנדע ולצפות בנו ללא ידיעתנו, ניתן לדעת איפה אנו נמצאים מה אנו עושים, העולם הופך להיות סוג של מעבדה שהכל ניתן למעקב ואפשר לדעת הכל על כולם גם ללא ידע מפותח. אני חייבת לציין שגם אני לא האמנתי עד כמה הכל אפשרי עד שבעלי הראה לי איך הוא מתקשר לאתר שבו יש מצלמות פרטיות מכל העולם ובקליק אפשר להפעיל אותן מרחוק. איך הוא יכול לאתר תמונה של אדם בפייסבוק על פי התמונה בלבד מבלי לרשום טקסט. איך אפשר להתחקות אחרי תמונה שהעלינו לפייסבוק גם אחרי שאני מסירה אותה מהאתר שלי שניות ספורות אחרי שהעליתי אותה. לא ירחק היום שנגיע לסופרמרקט ואחרי שנעביר את כרטיס המועדון המחשב ישאל אותנו, האם את לא רוצה גם תחבושות היגייניות כי לפי מה שמופיע אצלי את אמורה לקבל מחזור בעד יומיים...
תרשו להביא מדבריו של אלברט איינשטיין לפני יותר משבעים שנה "כיום ברור להחריד שהטכנולוגיה שלנו עלתה על כושרנו לאנושיות" או המשפט "דמיון יותר חשוב מידע. ידע הוא מוגבל. דמיון אינסופי." מעניין מה היה אומר אלברט איינשטיין אילו היה חיי בתקופה זאת?
לסיכום העולם הטכנולוגי כבר כאן – אנחנו כל היום רודפים אחרי הפנטזיות הטכנולוגיות שלנו ובכך מביאים את העתיד. בעלי עוד מחכה לסקייטבורדים שיש בסרט "חזרה לעתיד"...
אבל האם אנו מודעים שככל שאנו רודפים אחרי הקדמה ורודפים אחרי הידע כך גם הידע רודף אחרינו והטכנולוגיה רודפת גם אותנו?
לטובת מי שלא מכיר את הסרט צירפתי לכם את סרטון הפרסום שיצא לו
לטובת מי שלא מכיר את הסרט צירפתי לכם את סרטון הפרסום שיצא לו
