יום שני, 14 בפברואר 2011

"אם אני ואת היינו נולדים בג'ונגל במקום בו אין מקלדת, דבליו או שטרודל..."

ליאת היקרה


בזמן זה כשהאור בקצה הדרך כבר נראה בהיר והעוצמה כמעט מלאה, כאשר ניתן כבר לזהות את הדמויות ותוואי הדרך המצפה לנו ביום שאחרי, כאשר כמעט כמעט ונגמר פרק זה בחיינו ונמצא מאחורינו, אני מעזה להסב מבטי לאחור ועדיין לראות את בבואת הימים הראשונים של תחילת מסע לימודי התואר, מסע מרתק ומופלא זה. רגע אחד לפני שהאור העז ורגשות האושר העצום של סיום הלימודים יציף אותנו ושוב יקשה עלינו לראות ולזכור את תחילת הדרך חייבת אני לכתוב לך מילות תודה, לא רבות, כי ככל שירבו לעולם לא יתארו את תודתי על כי הצטרפת אלי למסע זה.

תודתי על התמיכה והשיתוף המלא שנרקם ושרר ביננו לאורך כל הדרך. שיתוף אשר ללא ספק, לפחות עלי, הקל מאד על הדרך הארוכה והלא כל כך קלה של לימודי התואר.

חייבת אני לציין את הפוסטים שלך, מלאי העניין ורבי התוכן אשר לימדו אותי כל פעם משהו חדש עליך, וחשפו נדבך מרתק ומעניין על דעותייך. תודה על ההשקעה בתגובות מעניינות ומרתקות שבהם השקעת ובי תמכת.
חייבת לציין גם את כל התהליך והמסלול שעברת מתחילת הדרך, שחששת כל-כך מלעבוד עם המחשב ועד היום, שמתפעֶלת אותו בכל הכיתות בהן את מלמדת ואף מנחה מורים אחרים לצוות כיצד מומלץ להעביר שיעורים באמצעות מחשב ולהשתמש בסביבות הווירוטואליות השונות הנמצאות ברשותינו. ועל-כך, מגיע לך את מלוא הכבוד!

ליאתי, משוכנעת אני כי דרך זו תפגישנו בסופה, נעמוד ביחד על קו הסיום וביחד נתחיל את דרכנו החדשה אשר אין לי ספק כי גם לאורכה ניפגש ונתרגש.

בהערכה ואהבה

טלי

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה