במסגרת הקורס אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה, קבלנו לקרוא מספר פרקים מתוך הספר פסיכולוגיה חינוכית/ ד"ר ציפי בראל. הפרק השלישי עסק בתיאוריית ההתניה האופרנטית שבמרכזה עומד הרעיון שכל התנהגות הזוכה לחיזוק תחזור על עצמה וכל התנהגות שבגינה נענשים – תוכחד. יש להדגיש שחיזוק הוא עניין סובייקטיבי כלומר לא כל גירוי משמש חיזוק לכל בני האדם למעט מזון הניתן לאדם רעב או סיפוק צרכים פיזיולוגיים. אני מאוד משתדלת לאמץ את שיטה זאת היות וגילתי כי עונשים יוצרים תגובות שליליות אצל התלמיד כעוינות, חרדה וכעס המפריעות להמשך למידה. דיכוי התנהגות שבגללה נענשים מתרחש רק בנוכחות האדם המעניש, השפעת העונש היא לטווח קצר ואינו מלמד את התלמיד מה עליו לעשות אלא מה עליו לא לעשות. השימוש בחיזוקים מביא לשקט במסגרת השיעור, המון נחת למורה, התלמידים מרגישים אחריות ללמידה וההקשבה הופכת להיות באחריותם. בשנים הראשונות שלי כמורה צעירה היה חשוב לי להראות שהשליטה בידיים שלי וכל דבר אני חייבת לנהל. אותו למשל שכיוון השיחה לא יסטה לרגע מהמטרה. היום לאחר מספר שנים וניסיון (שעות הוראה) ובזכות הטכנולוגיה אין ספק כי השליטה היא לא רק שלי. תהליך ההוראה שונה -בתחילת הנושא אני עומדת במרכז אך תפקידי מצמצם בהדרגה במטרה שהילד יהיה אחראי בסופו של דבר על הלמידה. תפקידי לסייע לתלמידים להגיע להפנמת מושגי היסוד ולאפשר לתלמידים לחקור בעצמם ולהגיע להכללות ומסקנות. "שיא החופש" מבחנתי היא הלמידה שיתופית בתחילת שנותיי חשבתי שלמידה שיתופית מתפרשת כלמידה שאחד עושה ושלושה מעתיקים הילד לא יצליח להגיע למימוש המלא של הפוטנציאל כי את הרוב בונה בעזרת חבר ואף מדובר בבזבוז של זמן. היום לאחר ראייה מזווית שונה אני רואה את ההבדל - למידה שיתופית היא למידה בונה , למידה מתקדמת אני רואה את הצדדים החיובים וזה בזכות למידה אינטנסיבית של לימוד מתוקשב. אין ספק שגיוון שדרכי ההוראה הן בתחום המחשוב והן בתחום השיעור הפורמאלי והפרטני יביאו ללמידה משמעותית עבור תלמידנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה