כחלק מתוכניות לימוד מתוקשבות שפיתחתי השנה, ניתנה משימה מתוקשבת ראשונה בנושא "אגדת שלמה" כעבודה לחופשת הסוכות. ההתלהבות בקרב התלמידים במהלך שיעור הייתה רבה וקשה היה שלא לשמוע את ההרגשות בקרבם. גם באסיפת הורים ההורים הביעו עניין רב והרגשתי תחושת סיפוק ופרגון לקדמה הטכנולוגית.
המציאות הייתה קצת שונה, הפעילות יצרה מורכבות שהצליחה לחשל אותי למשימה הבאה.
אני אשתדל להציג את הבעיות שנתקלתי אולי הדבר יכול לעזור לכם להכין פעולת הכנה יעילה יותר
א. בעיה טכנית- ישנו תלמיד שאין ברשותו מחשב, למרות הניסיון לאפשר לו לעבוד בבית הספר או להצמיד אותו לחבר מהכיתה אני עדיין מרגישה שיש לי קושי מאחר שזה סוג של חוסר הגינות כלפיו.
הפתרון: משיחה עם ההורים הבנתי שהבעיה אינה כלכלית ואכן יעשו את המאמצים לקנות מחשב ביום הולדתו.
ב. ערכת העבודה- בדומה לנושא שעליה התבקשו לעשות את העבודה, כיצד אני צריכה להעריך עבודה מתוקשבת? מהם הסטנדרטים המצופים מילד בכיתה ו'? האם אני בודקת את טיב העבודה או את טיב השימוש בטכנולוגיה ? באיזו מידה (באחוזים) אני מתייחסת לעבודה מול הטכנולוגיה? אני חושבת שאין עדיין ברשותי את הכלים הנכונים לשפוט.
הפתרון:
1. לבנות טבלת משוב בה מצוין הניקוד עבור כל שאלה, הניקוד עבור שימוש בטכנולוגיה, הניקוד על מבנה העבודה וניקוד על הגשה בזמן – דהיינו להציג לתלמידים את המדדים בזמן הצגת המשימה בצורה אובייקטיבית וידועה מראש לכל הצדדים.
2. לבדוק עם עצמי מה מטרה שאני מציבה כ"מטרת על" במשימה: הטכנולוגיה או ביצוע המשימה או האם במידה שווה שני הדברים כאחד.
3. מתן ציון משפיע על הציון הסופי בתעודה ולא להתייחס כמו בדיקה לשיעורי בית באופן המסורתי. (זה הוגדר מראש אך כנראה לא הבינו את המשמעות של 10% מהציון הסופי)
ג. זמינות- הילדים היו בטוחים שאני יושבת מול המחשב 10 שעות בממוצע ומחכה לשאלותיהם, בדומה ל facebook שפתוח כל הזמן אצלם במחשב. בכל פעם שלא קבלו תשובה מיד לאחר הפניית השאלה מצידם, שלחו את אותה הודעה מספר פעמים מתוך חשיבה שאם לא עניתי זה מאחר שלא קיבלתי את ההודעה ( איש לא חשב שאולי אני פשוט לא ליד המחשב ) . נוצרה תחושה של בלבול בין הרשת החברתית לתפקיד המייל הפרטי.
פתרון: תיאום ציפיות והגדרת שעות קבועות למתן שאלות (זה נקבע אולם כנראה לא היה מספיק ברור).
ד.ביקורת מצד ההורים- באסיפת ההורים התגובות היו מפרגנות "סוף סוף מבינים את התלמידים" "באמת הגיע הזמן להתקדם" וכדומה אך עדיין טענו שלא צריך לתת עבודה בחופש, לא הוגן להקציב זמן לעבודה מתוקשבת ועוד סיפורים כאלה ואחרים.
פתרון: ההורים ילמדו להתרגל.
ה. ישנם ילדים שניסו להתחמק מהעבודה ונאלצתי ל"רדוף" אחריהם במסע שכנועים, אני מציינת שזה נעשה עם המון פרגון ותמיכה הואיל וזהו תהליך חדש בבית הספר. קבלתי עבודות שהגיעו באיחור עבודות שהודפסו במקום שיעלו לאתר הבית ספרי, מתוך הבנה שמדובר בתהליך של למידה ועל כן דרושה תמיכה והכוונה ולא הרתעה ושלילה.
לסיכום:
התלמידים של היום, למרות התדמית הממוחשבת שיש להם, מתקשים לעבוד עם המחשב כאשר מדובר על לימודים. ייתכן והקושי מגיע מצד ההורים שרגילים לדף הכתוב ובחלקם אף נרתעים מהמחשב, אולם כמו כל בני האדם אנו לעיתים נרתעים משינויים ומעדיפים לדחות אותם. במקרה זה אני סבורה שהגיע הזמן וזהו הרגע שיש לעשות את השינוי ולעבור מספרים ומחברות לעבודה ממוחשבת ונטולת נייר. אני יודעת שהשינוי לא יקרה בן לילה ויש עבודה רבה לפנינו החל מבניית תוכנית מחודשת כלל ארצית של למידה באמצעות המחשב, הסבר על חשיבות לוח הזמנים, צורת הגשה והצבת סטנדרטים ע"פ שכבת הגיל.
אני באופן אישי יכולה להעיד שהיו קשיים רבים, אך אין בכוונתי להתייאש ולוותר, בעוד שאני מספרת לכם על הניסיון הראשון, תלמידיי ואני התקדמנו כברת דרך מאז, ואנו בעיצומה של עבודה מתוקשבת שלישית ובהתאם גם קיים שיפור רב. אני מרגישה שזו רק תחילת הדרך, הגיעה השעה שבה אחרי שקיבלנו את הכלים הבסיסיים נפרוש כנפיים ונעוף אל העתיד הטכנולוגי גם אנו וגם התלמידים שעוד מתעקשים לשחק כדורגל בחצר ולא על המחשב....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה