את הסמסטר הקודם סיימתי בהודעה עצובה מבחינתי לאחר שהבנתי כי אקבל כיתה "נקייה" מאמצעי תקשורת, דבר שגרם לי ללא מעט תסכול אישי. אחרי שבמהלך החופשה עבדתי רבות והכנתי מערכי שיעור ממוחשבים ומתוקשבים אשר רובם כללו קישורים לאתרים וסרטונים רלוונטיים וציפיתי לראות את פניהם המופתעות של התלמידים, לפתע הכל התפוצץ כמו בועה ענקית.
החלטתי שלא לוותר על החלום והיעד שהצבתי לעצמי ליישם את מה שלמדתי. כך מצאתי את עצמי למעלה מחודש תמים סוחבת מחשב אישי לבית הספר מהבית שלי. רובכם יגידו- מה הבעיה לסחוב מחשב נייד לבית הספר אולם כאשר תבינו שזה לא רק מחשב נייד אלא תוספת של מחשב נייד מעבר לדברים הרגילים: ילד שצריך לקחת לגן , תיק של ילד לגן – בגדי החלפה, מוצצים, בקבוקים, וכו', תיק של מחשב, תיק של מורה עם כל הציוד אישי שלי ואסור לשכוח שילד שהתעורר זה עתה לא רוצה ללכת ברגל וצריך להרים גם אותו על הידיים. אם לא די בכך, הרי שכל הפסקה נאלצתי לפרק את המחשב הנייד ואת המקרן, לסחוב הכל במהירות לכיתה הבאה ולהרכיב הכל מחדש בטרם תגמר ההפסקה. על לשתות קפה בהפסקה או לנשום כמה נשימות אני כבר לא מדברת. כך במשך חודש, מידי יום ביומו, מצאתי את עצמי במכון כושר בלתי פורמלי, סוחבת ומחברת מחדש בארבע כיתות לימוד שונות כל שיעור את המקרן ואת המחשב. לאחר חודש של חיפוש בין חברים ולא מעט בכי לבעלי מידי ערב, מצאתי אדם שמוכן לתרום מחשב נייד (האמת שבעלי אמר לי שיותר זול לו לתת לי מחשב חדש ולישון מאשר לשמוע אותי כל לילה בוכיה ללא מחשב ולהפסיד שעות עבודה – זה היתרון בלהיות נשואה לרואה חשבון – כל דבר נבדק לפי דוח רווח והפסד) ומעתה אני לא צריכה לסחוב כל יום את כל הציוד.
אלא ששמחתי שמחה מוקדמת, לצערי המחשב החדש לא הצליח לתקשר עם המקרן. אולם החלטתי להמשיך בדרכי הצודקת ו"לא לבטל את המנוי לחדר הכושר הממוחשב החדש" ולבסוף מנהלת בית הספר החליפה איתי מחשבים, ומאז יש לי מחשב שעובד עם מקרן ולילדים יש שיעורים ממוחשבים. אמנם המשכתי לפרק ולהרכיב מידי יום את החוטים, ואף הפכתי לטכנאית לא קטנה, ומשווקת לא רעה של התחום – לראייה מורות נוספות התעניינו ומכינות כיום שיעורים ממוחשבים. קיבלתי גם צ'ופר הבטחה לאינטרנט אלחוטי בבית הספר.
המאבק לא פסק, אחת ליומיים נכנסתי לחדר המנהלת וביקשתי ממנה למקם את מחשב באופן קבוע. הזמנתי אותה לצפות בשיעורים מתוקשבים, קבלתי מחמאות רבות אך מחשב קבוע לא יכולתי לקבל – משיקולי תקציב...
עד שיום בהיר אחד נחתה עליי הבשורה. שינוי בהרכב הילדים בכיתה אילץ את שכבת ו' להתחלף בכיתות ולשמחתי קבלתי כיתה עם מחשב קבוע מחובר למקרן, אינטרנט זמין, מזגן עובד ומערכת שמע משוכללת כך שאני מדברת עם מיקרופון, ממש חזון אחרית הימים.
היום אני יכולה לספר שבזכות המלחמה ההיא ולאור שיטת הניהול העצמי מורות נוספות זכו למקרן בכיתה ולבית הספר נוספו ארבע כיתות מתוקשבות חדשות ומתוך ארבע כיתות שאני אישית מלמדת שלוש מתוכן מתוקשבות (המון נחת ואף חזרתי לשתות קפה בחלק מההפסקות).
אז כעת אני נחה על זרי הדפנה, יודעת שבעוד 50 שנה אספר לנכדיי, שבטח יצחקו על כיתה בלי מחשב ומקרן תלת מימדי ורק אלוהים יודע מה עוד. אז לבינתיים אני שמחה ללמד, התלמידים מרוצים ומתעניינים, מורות אחרות שואלות ומצטרפות לטרנד, ואני רק דואגת לבעלי שבינתיים חזר לישון בצורה סדורה, משום שאני כבר חושבת להתחיל להציק לו במאבק הבא שלי על לוח חכם....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה