יום שבת, 20 בנובמבר 2010

לקויות למידה במתמטיקה


המסגרת הקורס אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה יצאה לי לקרוא מאמר לקויות למידה במתמטיקה kate Garnett, Ph.D המאמר מציג ביקורת על חוסר ההתייחסות ללקויות למידה במתמטיקה באופן מקצועי כבעיית לקות בפני עצמה בדומה ללקויות למידה בשפה. למרות שילדים בעלי לקויות למידה במתמטיקה נכללים בין אלה שהוגדרו כלקויי למידה, רק לעתים רחוקות מפנים ילדים לאבחון בגלל קשיים במתמטיקה.  יותר ילדים עם בעיות קריאה זוכים להוראה מתקנת לעומת הילדים שזוכים לאבחון מתאים והוראה מתקנת לבעיות החשבון. ההתעלמות היחסית הזאת יכולה לשכנע הורים ומורים, שבעיות למידה במתמטיקה אינן נפוצות ואולי לא ממש רציניות. וזאת על-אף שבערך 6% של תלמידי בתי הספר סובלים מבעיות רציניות במתמטיקה.
היות אין זה אומר, שכל בעיות הקריאה מלווות בבעיות במתמטיקה,יש צורך ביותר תשומת לב ודאגה, לנושא המתמטיקה כמקצוע העומד בפני עצמו. מתוך ניסיונם של בוגרים לקויי למידה לכישלון בלימודי המתמטיקה בבית הספר, בשילוב עם חוסר ידע מתמטי בסיסי מוגרים בעלי השפעה הרסנית על חיי היום-יום של הפרט ועל סיכוייו בקידום המקצועי. בימינו, ידע מתמטי, חשיבה ומיומנויות מתמטיות, לא פחות חשובים מיכולת הקריאה.
המאמר מציג סוגים שונים של בעיות למידה במתמטיקה הפרוסים על קשת רחבה. הבעיות הנפוצות ביותר הן קשיים בשליפת עובדות יסוד מתמטיות ובשליטה בחישובים על נייר. כאשר לצד הבעיות האלה קיימת בעיות של שימוש בשפה מתמטית. לילדים רבים יש בעיות רציניות לגשר בין ידע מתמטי בלתי פורמאלי לבין המתמטיקה של בית הספר  ובעיה חמורה, אבל פחות נפוצה, נובעת בעיית ארגון חזותי-מרחבי-מוטורי. המאמר מציג פתרונות אפשריים לכל בעיה ומסייע לצמצמם את הפער ולנסות להקל על התלמיד בעל הלקות היות ואנוכי מורה למתמטיקה כבר עשר שנים היה לי תחושת הזדהות גדולה עם המאמר . במשך כל שנותיו כמורה אני נתקלת עם קושי גדול של לקויות במתמטיקה שלא מאובחנות או לא מקבלות את תשומת הלב הראויה ואבחון מדויק של הבעיה. אני רואה את הקשיים השונים אחל מגיל צעיר שנגררים משנה לשנה ופער רק גדל. יש לזכור שלימוד המתמטיקה נלמד ונבנה בצורת מגדל, שכבה על שכבה. כל שכבה שלא מקובעת טוב ומוחו של התלמיד מחוסר תרגול או לקות מסוימת מקשה על ההתקדמות לנושא הבא. בעוד שבבית ספרי העדיפות שילדי השילוב "חינוך מיוחד " יקבלו תגבורים בשפה בטענה שאם הילד לא יכול לקרוא לא יוכל ללמוד מתמטיקה, אך  עדיין הפערים הגדולים וחוסר היכולת של המערכת או מחוסר תקציבים או משיקולים פדגוגים אחרים מחייבת להבין שיש לעבוד במקביל על שני הנושאים בו זמנית. על מנת  לא לפגע ביכולת ההבנה המתמטית של התלמיד לטווח הרחוק וחוסר היכולת שלו להשתלב כדמות בוגר בחברה בעתיד. אין ספק כי פיתוח ויכולת מתמטית מהווה חלק בלתי נפרד מקימו המקצועי והאקדמי של כל אחד מאיתנו ולכן עלינו לעשות שיקול דעת מחדש כיצד לשלב את הילדים הסובלים מלקויות בתוך מבנה שיעור בכיתה הרגילה . על המשרד לדאוג לאפשר למורים למתמטיקה לעבור את הכשרה הנכונה על מנת לזהות את הלקויות בזמן ולאפשר לתת את הכלים הנכונים לצוות המקצועי ולהורים ולחפש את הפתרון הנכון בתוך המסגרת החינוכית. המחנכים בתחום המתמטיקה ופרט בחינוך המיוחד, יש אפשרות וגם מחויבות לתרום בנושא אם זה בפיתוח מיומנויות מתמטית , לפתח שפה מתמטית בגיל צעיר, עבודה עם אמצעי המחשבה, תרגול חוזר על חומר ישן לפני תחילת נושא חדש, ליצור "קישוריות" במוחו של הלומד, לבנות "עוגנים" על מנת לחזק את ההקשרים בין הנושאים, לאפשר להשתמש בלוחות תמיכה ותומכי זיכרון על מנת לעזור לבעלי הלקות . מאחר והמתמטיקה היא הרבה מעבר לתשובות נכונות וחישובים מדויקים לתת להתקדם לרמות הגבוהות ולא להישאר ברמות הבסיסיות.
ממומלץ מאוד לקריאה מתחייב ת יש הנאה והנעה לפעול בשיטות אלא גם בכיתתכן ...

יום שבת, 13 בנובמבר 2010

מתוקשב זה הכי אחי שיש


כחלק מתוכניות לימוד מתוקשבות שפיתחתי השנה, ניתנה משימה מתוקשבת ראשונה בנושא "אגדת שלמה" כעבודה לחופשת הסוכות. ההתלהבות בקרב התלמידים במהלך שיעור הייתה רבה וקשה היה שלא לשמוע את ההרגשות בקרבם. גם באסיפת הורים ההורים הביעו עניין רב  והרגשתי תחושת סיפוק ופרגון לקדמה הטכנולוגית.
המציאות הייתה קצת שונה, הפעילות יצרה מורכבות שהצליחה לחשל אותי למשימה הבאה.
אני אשתדל להציג את הבעיות שנתקלתי אולי הדבר יכול לעזור לכם להכין פעולת הכנה יעילה יותר
א. בעיה טכנית- ישנו תלמיד שאין ברשותו מחשב, למרות הניסיון לאפשר לו לעבוד בבית הספר או להצמיד אותו לחבר מהכיתה אני עדיין מרגישה שיש לי קושי מאחר שזה סוג של חוסר הגינות כלפיו.
הפתרון: משיחה עם ההורים הבנתי שהבעיה אינה כלכלית ואכן יעשו את המאמצים לקנות מחשב ביום הולדתו.
ב. ערכת העבודה- בדומה לנושא שעליה התבקשו לעשות את העבודה, כיצד אני צריכה להעריך עבודה מתוקשבת? מהם הסטנדרטים המצופים מילד בכיתה ו'? האם אני בודקת את טיב העבודה או את טיב השימוש בטכנולוגיה ? באיזו מידה (באחוזים) אני מתייחסת לעבודה מול הטכנולוגיה?  אני חושבת שאין עדיין ברשותי את הכלים הנכונים לשפוט.
הפתרון:
1. לבנות טבלת משוב בה מצוין הניקוד עבור כל שאלה, הניקוד עבור שימוש בטכנולוגיה, הניקוד על מבנה העבודה וניקוד על הגשה בזמן – דהיינו להציג לתלמידים את המדדים בזמן הצגת המשימה בצורה אובייקטיבית וידועה מראש לכל הצדדים.
2. לבדוק עם עצמי מה מטרה שאני מציבה כ"מטרת על" במשימה: הטכנולוגיה או ביצוע המשימה או האם במידה שווה שני הדברים כאחד.
3. מתן ציון משפיע על הציון הסופי בתעודה ולא להתייחס כמו בדיקה לשיעורי בית באופן המסורתי. (זה הוגדר מראש אך כנראה לא הבינו את המשמעות של 10% מהציון הסופי)
ג. זמינות- הילדים היו בטוחים שאני יושבת מול המחשב 10 שעות בממוצע ומחכה לשאלותיהם, בדומה ל facebook  שפתוח כל הזמן אצלם במחשב. בכל פעם שלא קבלו תשובה מיד לאחר הפניית השאלה מצידם, שלחו את אותה הודעה מספר פעמים מתוך חשיבה שאם לא עניתי זה מאחר שלא קיבלתי את ההודעה ( איש לא חשב שאולי אני פשוט לא ליד המחשב ) . נוצרה תחושה של בלבול בין הרשת החברתית לתפקיד המייל הפרטי.
פתרון: תיאום ציפיות והגדרת שעות קבועות למתן שאלות (זה נקבע אולם כנראה לא היה מספיק ברור).
ד.ביקורת מצד ההורים- באסיפת ההורים התגובות היו מפרגנות "סוף סוף מבינים את התלמידים" "באמת הגיע הזמן להתקדם" וכדומה אך עדיין טענו שלא צריך לתת עבודה בחופש, לא הוגן להקציב זמן לעבודה מתוקשבת ועוד סיפורים כאלה ואחרים.
פתרון: ההורים ילמדו להתרגל.
ה. ישנם ילדים שניסו להתחמק מהעבודה ונאלצתי ל"רדוף" אחריהם במסע שכנועים, אני מציינת שזה נעשה עם המון פרגון ותמיכה הואיל וזהו תהליך חדש בבית הספר. קבלתי עבודות שהגיעו באיחור עבודות שהודפסו במקום שיעלו לאתר הבית ספרי, מתוך הבנה שמדובר בתהליך של למידה ועל כן דרושה תמיכה והכוונה ולא הרתעה ושלילה.

לסיכום:
התלמידים של היום, למרות התדמית הממוחשבת שיש להם, מתקשים לעבוד עם המחשב כאשר מדובר על לימודים. ייתכן והקושי מגיע מצד ההורים שרגילים לדף הכתוב  ובחלקם אף נרתעים מהמחשב, אולם כמו כל בני האדם אנו לעיתים נרתעים משינויים ומעדיפים לדחות אותם. במקרה זה אני סבורה שהגיע הזמן וזהו הרגע שיש לעשות את השינוי ולעבור מספרים ומחברות לעבודה ממוחשבת ונטולת נייר. אני יודעת שהשינוי לא יקרה בן לילה ויש עבודה רבה לפנינו החל מבניית תוכנית מחודשת כלל ארצית של למידה באמצעות המחשב, הסבר על חשיבות לוח הזמנים, צורת הגשה והצבת סטנדרטים ע"פ שכבת הגיל.
אני באופן אישי יכולה להעיד שהיו קשיים רבים, אך אין בכוונתי להתייאש ולוותר, בעוד שאני מספרת לכם על הניסיון הראשון, תלמידיי ואני התקדמנו כברת דרך מאז, ואנו בעיצומה של עבודה מתוקשבת שלישית ובהתאם גם קיים שיפור רב.  אני מרגישה שזו רק תחילת הדרך, הגיעה השעה שבה אחרי שקיבלנו את הכלים הבסיסיים נפרוש כנפיים ונעוף אל העתיד הטכנולוגי גם אנו וגם התלמידים שעוד מתעקשים לשחק כדורגל בחצר ולא על המחשב....

בלי מילים ...




שוב שלום לכם קוראיי הנאמנים
השבוע רציתי לספר לכם על המצאה חדשנית שהציגו לנו בקורס הערכת טכנולוגיית ידע סוג של מחשב משוכלל בעל מצלמת אינטרנט, מקרן, טלפון סלולרי וחיישני אצבע. אל תיבהלו זה עולה כיום ביחד כ- 350 $ בלבד. ויש לכם את קדמת הטכנולוגיה - או כפי שתמיד רצינו כל העולם בכף היד.
נניח שאתם הולכים לסופרמרקט ורוצים לרכוש מוצר -תוכלו עם המצלמה להתביית על המוצר ומיד תקבלו הערות על המוצר.
תארו לכם באמצע קריאת ספר אתם רוצים עוד אינפורמציה - המצלמה מצלמת את העמוד בספר ומיד המקרן מקרין לכם על גבי הדף מידע נוסף. וזו רק ההתחלה - למעשה אנחנו יכולים לראות ולדעת הכל בכל עת.
נניח שאנחנו מטיילים עם הילדים בפארק השכונתי ורוצים לצלם אותם למזכרת - שום בעיה סמנו עם האצבעות והחיישנים את התמונה והמצלמה כבר תדאג לצלם אותה.
נרצה להקרין את הדברים - אין בעיה המקרן יוכל להקרין את כלן התמונות לכל משטח.
רוצים לדעת מה השעה - סמנו את האזור על האצבע והמקרן יקרין לכם מיד את השעה.
מחוברים לאינטרנט בכל מקום. בסרטון ההדגמה מראים אף כיצד המצלמה יכולה לזהות את האדם איתו אנו מדברים ולהקרין על החולצה שלו מידע עליו. ממש חזון אחרית הימים.
צעצוע נחמד שאני בטוחה שרבים ימצאו בו שימוש - תחשבו על בעלי עושה לי מסאג' בגב ובינתיים מקרין על הגב שלי משחק כדורגל או תארו לכם בנסיעה ברכבת עם הילד אפשר להקרין לו סרט מצויר על גבי הכיסא שמולנו. ועוד הרבה שימושים נפלאים.
אני לא יודעת אם זה התכוונו לפני שנים כשאמרו כל העולם במרחק נגיעה אבל כנראה באמת הגענו למצב שכל העולם וכל המידע במרחק נגיעה מהיד .
אבל אם תחשבו על זה מה יהיה השלב הבא? נוכל להיכנס למחשבות של לכל אחד? נוכל לשוטט בין אדם לאדם ולדעת מה הוא עשה ומה הוא עתיד לעשות? היכן הפרטיות שלנו - כשם שאנו נוכל לקרוא מחשבות של אחרים כך גם יוכלו לקרוא מחשבות /שלנו. אין לי בעיות לקרוא מחשבות של אחרים אבל אסון אם יקראו את מחשבות שלי.
שוב אני חוזרת לקלסטרופוביה המודרנית אנחנו רצים קדימה עם עולם הטכנולוגיה ומשאירים הרחק מאחור את העולם הישן והמוכר. במקום בליינדייטים אנשים יראו תמונה לתמונה במייל והמחשב כבר יגיד אם צפויה חתונה ומתי או שחבל על הקשר.
קשה לראות את המכשיר ולא להיזכר בספר של בדידו של קורא המחשבות מאת דלית אורבך - סיפור על אדם שידע לקרוא מחשבות של לכל האנשים עד שהוא מואשם בסדרת רציחות וצריך למצוא דרך לקרוא את המחשבות של עצמו.
אין ספק שההמצאה הזו שימושית ומדהימה אני אישית כבר חשבתי על מספר רב של שימושים בבית למשל... לסמן עם האצבע מקום מלוכלך והמחשב ידע לשלוח את שואב האבק החשמלי לנקות, לסמן קיר מקום שדורש צביעה, לראות סרטים על הגב של בעלי ועוד הרבה דברים נחמדים
אבל אני לא יודעת אם לצפות או לחשוש מההמצאה הבאה, ומה אתכם?

יום חמישי, 4 בנובמבר 2010

מלחמת הקדמה הפרטית שלי


את הסמסטר הקודם סיימתי בהודעה עצובה מבחינתי לאחר שהבנתי כי אקבל כיתה "נקייה" מאמצעי תקשורת, דבר שגרם לי ללא מעט תסכול אישי. אחרי שבמהלך החופשה עבדתי רבות והכנתי מערכי שיעור ממוחשבים ומתוקשבים אשר רובם כללו קישורים לאתרים וסרטונים רלוונטיים וציפיתי לראות את פניהם המופתעות של התלמידים, לפתע הכל התפוצץ כמו בועה ענקית.
 החלטתי שלא לוותר על החלום והיעד שהצבתי לעצמי ליישם את מה שלמדתי. כך מצאתי את עצמי למעלה מחודש תמים סוחבת מחשב אישי לבית הספר מהבית שלי. רובכם יגידו- מה הבעיה לסחוב מחשב נייד לבית הספר אולם כאשר תבינו שזה לא רק מחשב נייד אלא תוספת של מחשב נייד מעבר לדברים הרגילים: ילד שצריך לקחת לגן , תיק של ילד לגן – בגדי החלפה, מוצצים, בקבוקים, וכו', תיק של מחשב, תיק של מורה עם כל הציוד אישי שלי  ואסור לשכוח שילד שהתעורר זה עתה לא רוצה ללכת ברגל וצריך להרים גם אותו על הידיים. אם לא די בכך, הרי שכל הפסקה נאלצתי לפרק את המחשב הנייד  ואת המקרן, לסחוב הכל במהירות לכיתה הבאה ולהרכיב הכל מחדש בטרם תגמר ההפסקה. על לשתות קפה בהפסקה או לנשום כמה נשימות אני כבר לא מדברת. כך במשך חודש, מידי יום ביומו, מצאתי את עצמי במכון כושר בלתי פורמלי, סוחבת ומחברת מחדש בארבע כיתות לימוד שונות כל שיעור את המקרן ואת המחשב.  לאחר חודש של חיפוש בין חברים ולא מעט בכי לבעלי מידי ערב, מצאתי אדם שמוכן לתרום מחשב נייד (האמת שבעלי אמר לי שיותר זול לו לתת לי מחשב חדש ולישון מאשר לשמוע אותי כל לילה בוכיה ללא מחשב ולהפסיד שעות עבודה – זה היתרון בלהיות נשואה לרואה  חשבון – כל דבר נבדק לפי דוח רווח והפסד) ומעתה אני לא צריכה לסחוב כל יום את כל הציוד. 
אלא ששמחתי שמחה מוקדמת, לצערי המחשב החדש לא הצליח לתקשר עם המקרן.  אולם החלטתי להמשיך בדרכי הצודקת ו"לא לבטל את המנוי לחדר הכושר הממוחשב החדש" ולבסוף  מנהלת בית הספר החליפה איתי מחשבים, ומאז יש לי מחשב שעובד עם מקרן ולילדים יש שיעורים ממוחשבים. אמנם המשכתי לפרק ולהרכיב מידי יום את החוטים, ואף הפכתי לטכנאית לא קטנה,  ומשווקת לא רעה של התחום – לראייה מורות נוספות התעניינו ומכינות כיום שיעורים ממוחשבים. קיבלתי גם צ'ופר הבטחה לאינטרנט אלחוטי בבית הספר.
המאבק לא פסק, אחת ליומיים נכנסתי לחדר המנהלת וביקשתי ממנה למקם את מחשב באופן קבוע. הזמנתי אותה לצפות בשיעורים מתוקשבים, קבלתי מחמאות רבות אך מחשב קבוע לא יכולתי לקבל – משיקולי תקציב...
עד שיום בהיר אחד נחתה עליי הבשורה. שינוי בהרכב הילדים בכיתה אילץ את שכבת ו' להתחלף בכיתות ולשמחתי קבלתי כיתה עם מחשב קבוע מחובר למקרן, אינטרנט זמין, מזגן עובד ומערכת שמע משוכללת כך שאני מדברת עם מיקרופון, ממש חזון אחרית הימים.
היום אני יכולה לספר שבזכות המלחמה ההיא ולאור שיטת הניהול העצמי מורות  נוספות זכו למקרן בכיתה ולבית הספר נוספו  ארבע כיתות מתוקשבות חדשות ומתוך ארבע כיתות שאני אישית מלמדת שלוש מתוכן מתוקשבות (המון נחת ואף חזרתי לשתות קפה בחלק מההפסקות).
אז כעת אני נחה על זרי הדפנה, יודעת שבעוד 50 שנה אספר לנכדיי, שבטח יצחקו על כיתה בלי מחשב ומקרן תלת מימדי ורק אלוהים יודע מה עוד. אז לבינתיים אני שמחה ללמד, התלמידים מרוצים ומתעניינים, מורות אחרות שואלות ומצטרפות לטרנד, ואני רק דואגת לבעלי שבינתיים חזר לישון בצורה סדורה, משום שאני כבר חושבת להתחיל להציק לו במאבק הבא שלי על לוח חכם....