יום שלישי, 31 באוגוסט 2010

ליאת אסטרוגו: חזון אחרית הימים

ליאת אסטרוגו: חזון אחרית הימים
בזמן שאני מחפשת סרט לבלוג האחרון שלי אני פוגשת בסרטון המצורף
נו מה דעתכם מי רוצה ?

תגובה 1:

  1. ליאת יקירתי,
    אהבתי מאוד! צעצוע מדהים אין ספק. והרי כולנו הפנמנו שזה אף פעם לא נגמר – זה רק מתקדם ומשתבח. השאלה איפה אנחנו? איזה גבולות אנו שמים בנינו לבין הטכנולוגיה המשוכללת? או איפה אנחנו יוצרים חיבור נכון בנדון? בעצם, מי בכלל "חכם" אנחנו או הלוח?
    הסרטון שלך הביא אותי לנבור בחומרים שונים ולגלות כי בעצם עד היום חלוקות הדעות. אין ספק כי הלוחות החכמים הם בגדר אחרית הימים (למרות שאחריתם אף פעם אינה מגיעה....) וזוהי טכנולוגיה שעוסקת בשיפור ההוראה ולא הלמידה. חשוב לזכור כי הוראה מקוונת, משנה באופן משמעותי את סגנונות הלמידה של התלמידים, מקרבת אותם לפעילויות לימודיות משמעותיות, ומעניקה מיומנויות לימודיות באופן טוב יותר מבלמידה מסורתית.
    מסכימה, הלוח החכם מקנה אפשרויות קוסמות שאין בלוח הגיר או הטושים המוכר מיושן. אבל פעם אחר פעם מבטיחים לנו שהלוח יאפשר חווית למידה או הוראה אחרת, ומשום מה אנחנו רק רואים שיעורים פרונטאליים מול הלוח החכם או בעזרתו, הממחישים שהגישה החינוכית היא שהמורה יודעת מה שהתלמידים לא יודעים, ולכן היא צריכה להעביר את הידע אליהם. הרי הכוונה איננה "ללמוד מהמחשב" אלא ללמוד באמצעות המחשב, או בסיוע המחשב. אם נתייחס לכלי זה (כגון הלוח החכם) מדהים ככל שיהיה, כמקור של ידע מציג, נגיע למצב שבו המחשב יעמוד במרכז החוויה הלימודית, ולא התלמיד. וזו מהות המחשבה שאמורה להעסיק אותנו כל הזמן כשאנשי תקשוב, לדעתי, להשכיל ולהבין בין איפה נקודת המשיק בין שילוב טכנולוגיות עוצמתיות ותהליך ההוראה בעצם. טכנולוגיה? פדגגוגיה? מי מכשכש במי? מזכיר משהו לשתינו נכון?!
    בכל אופן, הלוואי והיה לי אחד כזה בכיתה....
    בהצלחה רבה, אריאל.

    השבמחק